איך נאמן את המוח של ילדינו לחשיבה חיובית והודיה?

״בחיים  הכול זה עיניין של פוקוס, של התכוונות והתמקדות בנקודה/מטרה״

יש לי מנטרה כזו שמלווה אותי, אותה אני משרישה לילדים שלי בבית:  "מה שאתה מתמקד בו גדל״  

 כלומר, אם אתם רוצים להצליח במשהו, או אם אתם רוצים שמשהו יקרה/ישתנה – שימו בו את האנרגיה שלכם. כמובן שלא מדובר רק באנרגיה רגשית או מחשבתית אלא גם בפעולות: נניח שאתם רוצים שיהיו לכם הרבה חברים, תתמקדו בזה, תשקיעו, תזמינו, תחשבו על האחר, וככל שתעשו זאת יותר התחום הזה בחיים שלכם יגדל.

נניח שחשוב לכם שלילדים תהיה ראיית עולם של גישה חיובית, של הכרת תודה – מבחינתי זהו ערך עליון, שהפוקוס שלהם יהיה בזה ולא בתלונות הרגילות. אז אנחנו כהורים צריכים לעזור להם לאמן את המוח לכך, לגרום להם לראות את הטוב, להיות מודעים אליו ומכאן הכרת התודה והתחושה הטובה של הסיפוק והאושר כבר תגיע.

בני האדם נוטים לחשוב על הצד השלילי, למעשה רוב המחשבות שלנו ביום הן שליליות, רוב האנשים מסתכלים על מה לא עובד, מה לא הספקתי, אבל זה ניתן לשינוי! זה פשוט דורש אימון ואצל ילדים זה קל שבעתיים כי המוח עדיין גמיש.

 אז איך עושים זאת? אצלנו בבית למשל יש הרגל נחמד ויעיל שאני רוצה לשתף אותכם בו:

סבב התודות שלנו סביב שולחן האוכל בשישי

מין מנהג משפחתי חמוד כזה שהמצאתי עוד כשילדיי היו ממש קטנים, בו כל אחד אומר תודה לשני על משהו קטן שהאחר עשה עבורו השבוע. אז לפעמים הם מתנגדים ולא בא להם, או סתם מתקשים למצוא משהו טוב לומר אחד לשני, אבל ברגע שזה מתחיל זה זורם וזה מקסים!

אנחנו ההורים ממש מתמוגגים לשמוע את אחד הבנים אומר לשני תודה שיצאת במקומי עם הכלבה כשמיהרתי לאימון כדורסל, או כשהבת שלי אומרת לי "אמא תודה שנשארת ערה והחזרת אותי מחברה", לכאורה דברים קטנים אבל כשמדברים עליהם ונותנים להם מקום הם הופכים למשמעותיים וזה נעים, ומעבר לנעים זה אשכרה עובד!

כולנו בבית מרגישים את השינוי כבר בסוף הארוחה. יש אנרגיה של כיף, של תודה, של מודעות לטוב שביננו, ומה בעצם קרה? כלום, פשוט התמקדנו למשך חצי שעה בחלקים הנחמדים של להיות משפחה במקום ברוטינה השוחקת, הפוקוס עבר לשם וזה נשאר איתנו (עד הפעם הבאה שהם מעצבנים אותי 😊 )

יש לכם דוגמאות? מוזמנים להגיב באינסטגרם שלנו או בקבוצת ההורים בפייסבוק