על חוסן נפשי והתמודדות עם שינויים אצל ילדים

אחת ממיומנויות העתיד החשובות ביותר לילדינו היא פיתוח חוסן נפשי, העולם שלנו סופר דינמי והשינויים בו תכופים , כדי להיות מסוגלים לעמוד בשינויים הללו, אנו חייבים לאמן את הילדים להיות יצירתיים, גמישים מחשבתית ובעיקר חסונים נפשית . אבל לא צריך קורונה בשביל זה או משברים גדולים , זה מתחיל עכשיו ביום יום של כולנו,

למשל, איך הילדה שלי תתמודד עם פגיעה חברתית? וזה לא חייב להיות נידוי או חרם חלילה, אלא אפילו ניתוקים בין חברים שקורים על בסיס יומיומי או כשהיא רוצה להזמין חברה אחה"צ ונענית בשלילה פעם אחר פעם… או – איך הילד יתמודד עם הפסדים שחוזרים על עצמם במשחקי כדורסל, כדורגל, תחרויות שחמט, או בכלל – התמודדות עם כשלון?

לא נבחרתי למועצת תלמידים, לא התקבלתי לנבחרת מסוימת, לא הצלחתי במבחן שהתכוננתי ולמדתי אליו… מה קורה לי ברגע הזה?

האם הוא או היא יוותרו? יפרשו? יבכו? ישכבו על הרצפה בקניון וייכנסו לטנטרום?

ומה אם קורים שינויים גדולים יותר בחייהם.ן? למשל מעבר בי"ס, או מעבר מיסודי לחטיבה? שינוי במקום מגורים? שינויים אישיים במשפחה או אולי גירושין של ההורים?

האם הילדים שלכם חסינים למצבים כאלה? יודעים להתמודד?

שאלת השאלות היא איך אתם כהורים תגיבו לכל אחת מהסיטואציות האלה!

האם תכילו כל התנהגות כזו, תעודדו להמשיך קדימה, תדחפו, תאפשרו לבכות או לפרוש?

קחו שנייה למחשבה וענו בלב על השאלות הללו, כי התשובות יעזרו לכם להבין האם אתם נותנים לילדים את הכלי החשוב והמשמעותי הזה, את המיומנות החשובה הזו של היכולת להתמודד עם שינויים ושל איזשהו מרכז חזק פנימי וחסין שלא נשבר עם כל משב רוח קל (קל וחומר סופה חזקה – וגם זה מגיע בסוף בחיים…)

אני אתן דוגמא אישית: במהלך שנות הגן והיסודי הילדים שלי עברו 3-4 פעמים בתי ספר, למדו בשיטות חינוך שונות וגם עברו בין סגנונות חיים שונים – עיר, מושב, דירה, בית…

לפני כל מעבר כזה היו שהרימו גבה ואמרו לי "זה יפגע בילדים, יערער את תחושת היציבות שלהם, ילדים צריכים סביבה חברתית אחת קבועה" וכד׳.

כן , יש בזה משהו, אבל אפשר לראות את הדברים גם מנקודת מבט אחרת…

במבחן ההורים הגדול, הכל עניין של פרספקטיבה

נקודת המבט שלי אומרת שכל מעבר ושינוי כזה למעשה מחשל ומכין אותם להתמודד עם קושי, עם אתגר ועם שינוי. כמובן – תוך יצירת הסביבה הבטוחה והתומכת בתוך התא המשפחתי ובתוך עצמם פנימה.

זה נכון במיוחד לאור העובדה שעולמנו הנוכחי הוא כ"כ מהיר ומשתנה בקצב מסחרר, ובייחוד אחרי הקורונה מדברים על קפיצה של עשור בקצב השינויים, וזה רק הולך ומתגבר!

אז מה אתם אומרים, פגעתי בילדים שלי או עזרתי להם להתאמן במיומנות חשובה של התמודדות עם שינויים? של פיתוח חוסן נפשי?

אשמח לשמוע את דעתכם: שתפו אותי בתגובות בקבוצת ההורים שלנו, בואו נעורר שיח מפרה ונקבל השראה אחד מהשנייה… הרי כולנו נמצאים בתהליך למידה אינסופי כהורים ומחנכים של הדור הבא שלנו!