גמישות מחשבתית? למה האיורים בספרי הילדים היום נעשים מופשטים יותר והאם זה תורם לפיתוח יצירתיות בילדים?
הנה סיפור על פרספקטיבה: בכתבים וסיפורים שייועדו לילדים מלפני עשרות ומאות שנים, רוב האיורים המלווים את הסיפורים צוירו על פי רוב בסגנון ריאליסטי הדומה למציאות — זאב היה זאב, אריה היה אריה, וילד היה ילד.
בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר ספרי ילדים בהם האיורים מצויירים באופן מושטח / פיגורטיבי או פשוט מופשט לגמרי.
במחשבה ראשונה, הדבר אף פעם לא הפריע לי במיוחד וחשבתי לעצמי שזה נחמד שיש יותר ביטוי לסגנונות ציור מודרניים יותר, עושר של צורות הבעה ואפילו חשבתי שאולי הדבר נובע מהרצון להציג ציורים הדומים לצורה שבה ילדים מציירים בעצמם.
אולי אפילו יש פה תרומה לגמישות מחשבתית, פיתוח יצירתיות והימנעות מקבעונות על הצורה בה הילד רואה את העולם?
המאמר היפה שכתבה מאיה מזרחי ל Epoch Times האיר לי את העניין באור אחר — מסתבר שמחקרים שבדקו את הנושא מצאו שככל שהאיורים בספרים הם מופשטים יותר, כך רמת החיבור הרגשי וההבנה של הילדים את הטקסט נמוכה יותר. המוח של הילדים משתמש באיורים כדי להבין את הסיפור ולהכניס אותו לתבנית העולם שהילד מכיר — לאיש צריך שיהיו רגליים, ואריה לא יכול להיות סגול. החופש היצירתי של המאיירים בעצם חותר תחת התוכן אותו הוא אמור לשרת!
יש במאמר כמה טיעונים ודוגמאות למחקרים מעניינים, מומלץ לקרוא:
תכניות חדשות בספארק!
