הילדים שלנו מציבים בפנינו מראה מול העיניים כל הזמן, נכון? מראה שנהיית אמיתית וברורה יותר ככל שהם מתבגרים ויכולת ההבנה והידע שלהם עולה.

שניים משלושת ילדיי הגיעו בשעה טובה לגיל ההתבגרות ותשמעו – זה לא פשוט בכלל! אומנם אני ישנה בלילות ולא עסוקה בהחלפת חיתולים, אבל במקום זה אני מוצאת את עצמי תוהה ללא הפסקה בשאלות של חינוך, סמכות הורית, וכמובן בהמון שאלות אישיות על התפקוד שלי כאמא וכאדם בכלל…

האמת? בסתר ליבי אני קצת מתגעגעת לימים בהם הייתי מחליטה משהו, מכניסה אותם לרכב, מקליקה את החגורה בבוסטר ואומרת יאללה נוסעים! אותם ימים בהם המילה שלי הייתה הסמכות הברורה והיחידה, הימים בהם אני סיפקתי את התשובות לכל שאלותיהם והייתי  סוג של "אלוהים" יודע-כל מבחינתם. הימים הללו חלפו פרחו, ובמקומם הגיעה הבגרות, מלווה באינטרנט עמוס מידע, ברשתות חברתיות, באפליקציות ובאינספור אפיקי ידע אחרים.

כעת, כל דעה שלי היא רק פתח לדיון ולרצף דעות משלהם, וברוב המקרים יש לאמר – דעות מנומקות, חכמות וצודקות לא פחות מדעתי, ולעיתים אף טובות יותר!

ואני שואלת את עצמי ואתכם חברים: איפה הסמכות ההורית?

איך בכלל נוכל להחזיק סמכות הורית בעידן בו הילדים שלנו יודעים, במקרים רבים, יותר מאיתנו? ובכל מקרה, גם בנושא שהם עדיין לא מבינים בו כמוני, היכולת שלהם ללמוד היא כ"כ נגישה ומהירה – אפילו יותר מהירה מהיכולת שלנו…

מכירים את זה שההשראה מגיעה אליכם דווקא בנהיגה, או במקלחת, או במקומות לא צפויים?

כך בדיוק קיבלתי תשובה לשאלות הסמכות שמעסיקות אותי, לא תוך קריאה של גורואים להורות או מדריכי חינוך למיניהם, אלא דווקא בעולם הספורט! וליתר דיוק – מכוכב ה-NBA האגדי קווין דוראנט (Kevin Durant).

דוראנט התראיין לתוכניתMy Next Guest Needs No Introduction" " של דייויד לטרמן בנטפליקס, ובמסגרת הראיון שאל אותו לטרמן לגבי יחסיו עם המאמן שלו, ולגבי היכולת של המאמן שלו ללמד אותו. הרי זה ברור שמבחינת יכולת המשחק שלו ומבחינת הידע האסטרטגי שלו, דוראנט נמצא כבר בכמה רמות מעל המאמן שלו.

אז מה בעצם הוא לומד ממנו? כיצד הוא נעזר בו? מה תפקיד המאמן עבורו?

דוראנט ענה ללא היסוס ואמר שאכן, הידע המקצועי שלו אישית הוא רב, והיכולת שלו טובה מזו של המאמן. אבל, למאמן יש תפקיד סופר-חשוב שהוא לא בר תחליף ואותו דוראנט לא יכול לספק לעצמו.

תפקיד המאמן הוא: “To set the table" (לערוך את השולחן)

כלומר, לדאוג שהדרך תהיה נכונה ומדויקת עבור השחקן, גם מבחינה לוגיסטית וגם מבחינה מנטאלית. המאמן יארגן את הזמנים, ידאג לאימונים, לארוחות, לשינה וכד׳ ובעיקר יספק תמיכה, השראה והכוונה מנטאלית.

ולפתע נפלו לי ״אסימוני הורות״! ברגע אחד הבנתי שהתפקיד שלי כאמא לא נופל וקם על הידע שלי או ההבנה הדיגיטלית שלי! הכבוד כלפיי או ההקשבה אליי לא יינבעו מהיותי ״יודעת-כל״, אלא מהיכולת שלי להנהיג, להוביל, ללוות ולייעץ לילדים שלי לפי האינסטינקטים ההוריים הטבעיים שלי. אינסטינקטים שאין ולא יהיה להם תחליף לעולם! רק אני אוכל לסלול את המסלול המדוייק עבור הילדים שלי.

 ומייד צפו ועלו לי מספר דוגמאות מחיי היומיום. למשל, כשליאו מדבר איתי על משחקי הכדורגל שלו, עולם שאני לא מבינה בו דבר וחצי דבר – עדיין אני מוצאת את עצמי עוזרת ומסבירה איך להתמודד עם כשלונות, איך לנווט את המיומנויות החברתיות שלו בתוך המשחק עם חבריו לקבוצה וכיוצ"ב.

בסוף השיחות שלנו אני רואה שאני מצליחה לגרום לו לחשוב באופן חיובי ופרודוקטיבי ולצאת להמשך עם חיוך ותחושה טובה!

מסקנתי היא כי בתוך העולם המהיר והמשוגע הזה, תפקידנו ההורים הוא להרחיב את השיח, את התקשורת, לא לפחד מחוסר הידע שלנו אלא לשים יותר דגש על חינוך. אנחנו חייבים ללמוד לייצר סמכות שמגיעה מתוך הקשבה, ולא מתוך מבנה היררכי מיושן בו ההורה יודע הכול – העידן הזה, גבירותי ורבותיי, חלף…

אל לנו לפחד משפע הידע של ילדינו ומנגישותם למידע. העובדה שיש להם דעות משלהם לאו דווקא מעידה על חוסר כבוד כלפינו או על איבוד הסמכות ההורית שלנו, הם בסה"כ מתאמנים בעצמאות וככל שנאפשר זאת ונכבד זאת נזכה ליותר שיתוף פעולה ולתקשורת מקרבת.

אז אני משקיטה את האגו, מבינה כי מדובר בעולם חדש בו ילד בן 7 יודע להוריד אפליקציה מהר יותר מאמא שלו, ומזכירה לעצמי להמשיך ולהתפתח באופן אישי, להקשיב, לסמוך על האינסטינקטים הטבעיים שלי ויודעת שאת התפקיד האמיתי שלי לא יחליף אפילו מר גוגל בכבודו ובעצמו.

והנה לנו טעימה מאתגרי ההורות בעידן המודרני!

רוצים לקבל מאיתנו הודעה על פוסטים חדשים בנושא חינוך והשראה?
הירשמו כאן: