מי מפחד ממסכים? האמת – בעיקר אנחנו, ההורים…

תחשבו על זה, ממי אנו מפחדים? לרוב זה מדברים שאנו לא מכירים, לא מבינים עד הסוף או שאין לנו שליטה עליהם.

זה בדיוק מה שקורה כאשר הילדים שלנו מסתגרים עם הטלפון / הטאבלט / המחשב בחדרים שלהם או בפינה על הספה…

הם בשלהם ואצלנו הדמיון משתולל – מה קורה שם בטיקטוק, ביוטיוב, באינסטגרם או בווטסאפ הכיתתי? מישהו מאיים עליהם? חרם? פדופילים? צופים בסרטים אלימים או אפילו סתם ריאליטי טיפשי שלדעתנו לא מתאים לגיל? וכך הלאה והלאה…

ואז אנחנו מתחילים לבלות את הלילות שלנו בחיפוש אחר אפליקציות שמגנות / נועלות / מנווטות לתכנים מסויימים או כאלה שמתריעות על מילים פוגעניות או אלימות, ובמקביל כמובן שאנו נרשמים לכל מיני בלוגים של מתכנתים ושל מומחים לסכנות ברשת, אנו צוברים עוד ועוד מידע ובמקביל מנסים להירגע…איזה כיף!

ונחשו מה? זה לא עוזר!

אנחנו כמובן לא נרגעים וגרוע מכך כל החסימות האלה לא עוזרות!

הילדים שלנו, כמו הטכנולוגיה, מתקדמים ומהירים מאיתנו, הם תמיד ימצאו את הפירצה הטכנולוגית או שזה יגיע ממסך של חבר ובסופו של דבר האיומים שהם אמיתיים ומוחשיים ברוב המקרים, עדיין יהיו שם.

וגם אם הצלחנו להגן ולחסום קצת, זה עדיין ברמת הפלסטר ותו לא.

ולכן אני הבנתי, שהפתרון האמיתי הוא בחינוך.

וזה התפקיד שלנו הורים יקרים, שותפיי לדרך ההורות המאתגרת – לתווך, להסביר, לדבר ובקיצור לחפור עוד ועוד על טוב ורע, על החשיבות בתקשורת משתפת, להיות שם, להתעניין ולקוות שבפעם הבאה שיצוץ איום רישתי (והוא יצוץ, בוודאות) הילדים שלנו יידעו להימנע, להתנתק ואולי אפילו לקום ולעזור לחבר ולהגן על מי מהם שפחות הבין שמדובר במשהו לא מתאים או לא מוסרי.

דמיינו לכם גאווה הורית שכזו?

רוצים לקבל מאיתנו הודעה על פוסטים חדשים בנושא חינוך והשראה?
הירשמו כאן: